אנטומיה שנה א'

 “מה ההבדל בין רופא לאלוהים? אלוהים לא חושב שהוא רופא”

 
לרוב, מקבל הרופא מעמד כמעט מיתי אצל מטופליו. הוא אמור לדעת מה הבעיה ואיך לפתור אותה ואם הוא לא יודע, חס ושלום, סימן שהוא, כנראה, לא רופא מספיק טוב. בהתאמה, גם הממסד הרפואי כולו, נתפס כיודע כל. הרי רק צריך לפשפש שם מספיק עמוק מתחת למכסה המנוע ותמצא הבעיה.  גם מטופליי היקרים, שמבקשים מזור, ניזונים מהתפיסה הרווחת שתחלואים – מקורם תמיד בגוף, וכי אם יש ליקוי, צריך רק לגלות אותו, כדי למגר אותו. איכשהו, אם רק נעשה את הבדיקה הנכונה ואת הצילום הנכון ונפענח אותם נכון, אז נתפוס את הנבל, את החולי. תפיסה זו היא התפיסה הרווחת, לצערי, ונדמה לי שיש בה התעלמות מוחלטת מהמציאות שמכילה עוד כמה מרכיבים “זניחים” כמו נפש או רוח או את הסביבה המורכבת שבה אנו חיים. וזו לא “אשמת” המטופלים, התפיסה הרפואית הזו לא מגיעה יש מאין, ויש לה יסודות עמוקים בשיטה כולה.
אמנם עברו  כמעט 35 שנה (!) מאז התחלתי את לימודי הרפואה בתל אביב, אך מקורות מהימנים מוסרים לי כי מלבד כמה קורסים, פוליטיקלי קורקט, בסגנון הומניזם ברפואה או חינוך רפואי ותקשורת, לימודי הרפואה לא השתנו והם די זהים לתקופתי ונפתחים גם היום, בשיעור אנטומיה.
תרשו לי לחזור לשנת 1984, מרתף בית הספר לרפואה בתל אביב. פרחי הרפואה הצעירים, ואני בניהם, קצת בשוק, פותחים את השבוע הראשון של כל המסלול המקצועי המפרך שלהם, בלימוד אנטומיה. מרבית הלימוד – על ידי דיסקציה – חיתוך גופות של אנשים שתרמו את גופם למדע. הגופות שוכבות לפנינו, עטופות במגבות ספוגות פורמלין. במבט לאחור, אני זוכר מהשנה הראשונה רק את ריח הפורמלין (אולי גם קצת צחוקים ופלירטוטים, מעל הגופות).
בדיעבד וגם למעשה, חיתוך הגופה לצורכי לימוד – שלו, אגב, מתנגדות כל הדתות – חיוני רק למנתחים, שחייבים להתאמן על גופות, לפני שהם עוברים לדבר האמיתי. רופאים פנימיים, שנדיר שהם אפילו לוחצים את ידו של המטופל, יכולים ללמוד את כל האנטומיה שהם צריכים מספרים, מתוכנות תלת מימד שקיימות כיום, או אפילו מסרטונים ביוטיוב.
אלא שקורס האנטומיה, המעט מיותר לטעמי, משאיר גם חותם סמוי בתפיסת העולם של הרופא – תפיסה שלפיה לכל תחלואה יש גורם, שאותו ניתן לאתר בגוף ולמגר ע”י ניתוח או תרופות. זו התפיסה הכללית, והיא נתפסת כמובנת מאליה, אך היא יותר ביטוי לדפוס החשיבה האנושי שלנו, ופחות למציאות, שאותה האנושות עדיין לא לגמרי פענחה.
לימוד האנטומיה מחשק את המוח הצעיר של הסטודנט בחשיבה מדעית מצמצמת ומסרסת (וגם גורם לחלק מהנחשפים לגוויות, לסיוטי לילה ובחילות). הנפש, הרוח, המשפחה, החברה, הסביבה, הילדות, האמונה – כולם חסרי חשיבות. המחלה נמצאת בגוף וצריך רק לתת זבנג וגמרנו. לכך, לרוב, מוסללים רוב הרופאים וכך לומדים רפואה.
לאחרונה צפיתי באינטרנט בניתוחי גופות, בדיוק כמו אז בשנה ראשונה, רק ללא ריחות הפורמלין ובהבדל נוסף, קטן אך מאד משמעותי. הפוקוס בנתיחה הוא ברקמות אליהן בכלל לא מתייחסים באנטומיה קלאסית. הפוקוס היה כולו בפסיה, שכבר כתבתי עליה בעבר.
ד”ר גיל הדלי שהוא בכלל ד”ר לתיאולוגיה, שאלוהים יודע איך הוא התגלגל להיות מורה לאנטומיה, מוכיח איך בגוף יש בעצם שריר אחד ומערכת חיבור אחת, מכף רגל ועד ראש. בדיוק כמו שיש מערכת עצבים אחת ומערכת כלי דם אחת. היריעות והקורים הדקיקים של הפסיה נמצאים בכל מקום, עוטפים כל אבר, חודרים לכל שריר והכל במערכת המשכית אחת בדיוק כמו העור שלנו (שגם הוא בנוי על פסיה). ההבנה הזאת יכולה ללכת עוד צעד אחד קדימה, כפי שמוצג במאמר מדעי מרתק  מ-2011 שמצביע על האפשרות שהמרידיאנים ונקודות הדיקור המסתוריים של הרפואה הסינית, נמצאים, אנטומית בגוף, ברשת הפסיה. בהדמיות תלת מימדיות מבוססות סי טי ו- MRI נראים בבירור קווים לאורכה ורוחבה של הפסיה, שמתאימים למהלך המרידיאנים בגוף. לא מן הנמנע, שהפסיה מכילה בתוכה מערכת תקשורת אנרגתית, חשמלית כל גופית, בנוסף לתפקיד המכריע שלה, בתנועה. ועדיין, המיינסטרים הרפואי, ימשיך להתייחס בביטול מתנשא לדיקור הסיני.
אז מדוע כמעט אף אחד לא למד או שמע על מערכת הפסיה, אם זו אכן מערכת כל כך חשובה? מאותה סיבה למשל, שאף אחד לא שמע על תת – ההכרה שלנו עד שפרויד וממשיכיו הוכיחו, שקיים משהו כזה והוא חשוב עד מאוד. תגליות כאלה מתגלות כל הזמן; למרות שמנתחים גופות כבר מאות שנים ולכאורה אנחנו כבר יודעים הכל על הגוף הפיזי הנראה לעין, מצאו חוקרים איבר חדש (!) בגוף (כפי שמתואר במאמר מה-LANCET מנובמבר 2016  ובמאמר בעיתונות הפופולרית) האיבר, הנקרא מזנטריום, נחשב עד לאחרונה כמעטפת פשוטה שמחזיקה את המעיים במקומם, אך מתברר כאיבר בפני עצמו, והתגלית פותחת חזית מחקר חדשה ומעניינת. “האנטומיה של גריי” שהוא במקור ספר האנטומיה הפופולרי בעולם, ולא רק סדרת טלויזיה, כולל במהדורה החדשה שלו את הגדרת התגלית החדשה.
כמעט 35 שנים חלפו מאותו יום ראשון בבי”ס לרפואה, וכיום אני יודע שאפשר ללמד וללמוד אנטומיה בצורה אחרת לחלוטין ולהתרכז במבנים מסוימים שהאנטומיה הרגילה בכלל לא רואה, ותוך כדי גם לקבל שיעור נפלא בתפיסה  הוליסטית ואינטגרטיבית של כל הגוף.
לסיום – בסרטון הבא, אני מציג תרגיל שיוציא את הכתפיים ואת הגב שלנו מעבדות לחירות. תרגיל הנעת (וגם הנאת) הכתפיים הוא תרגיל פסיה קלאסי. מתיחה עדינה של כל הגוף תוך סיבובי שכמות וכתפיים. שימו לב לראש שעושה תנועה גדולה של “כן”. את התרגיל הזה אני עושה במנות קטנות לאורך היום, כל יום. כך שמצטברות לי 10-20 חזרות ביום.

 
 
 
 

רוצה לקבל עידכונים נוספים?

שתף פוסט זה עם חבריך

שיתוף ב facebook
שיתוף ב google
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin

6 מחשבות על “אנטומיה שנה א'”

  1. תודה דוק על המאמר המעניין
    1. ניתוחי הגוויות יוצרות אצל הנוכחים שימלאו אחר כך תפקידם כרופאים, את התפיסה שהגוף הינו חפץ. כלומר אפשר לחתוך אותו, להקטין אותו, להגדיל, להוסיף, להחסיר. הרי הוא חפץ. וחפץ מוגבל שאין לו נשמה. כי כך הם חוו בניתוח של גוויה. ומכאן נובעת תפיסת הרופא את המטופל- חפץ.
    2. לעומת זאת , הרפואה הסינית שואבת תפיסתה מהתנסות אחרת. בסין העתיקה למדו על גוף של אדם חי ולא על גופה של מת. כיצד? כאשר עינו אדם , המענה היה רופא שתפקידו היה כפול: לדאוג שהמעונה יהנה עד הסוף ולא ימות מוקדם מדי ולעשות ניתוחים ללא הרדמה כדי להכיר את גוף האדם החי. נורא! אכן. אולם כדי לא להיות צדקניים נזכור שהרפואה היום נוהגת אותו דבר, נסיונות על חי. למשל נותנים תרופות ולפי תגובת האדם משנים את המינון או בצורה יותר בוטה, נסיונות העורכים בקרב חולי סרטן למשל. כך מכנים זאת. נסיון: מנסים ורואים , כוללל תופעות לואי שלעיתים זה ממש עינוי.
    היתרון של השיטה שהמתלמד רואה כיצד פועל גוף חי, הסובל, פועל ומתנהל באופן חי. הוא לא רואה גופה קרה, צהובה עטופת חומר משמר.
    תפיסה שונה לחלוטין של הגוף כיצור חי ולא כחפץ עטוף בנפטלין.
    3. אשמח לקבל סימוכין של המאמר המוזכר מ2011.
    בתודה והערכה, חג חירות שמח.

  2. כל מילה!!! כל כך נכון! דר הרלינג אתה איש נדיר ואיזה מזל שיש אנשים ורופאים כמוך במכבי. זכינו. תודה רבה 🙂

  3. בשבילי, המיילים השבועיים הם תזכורת ללקיחת אחראיות בריאותית על עצמי
    המון תודה 🙂

  4. מזמין אותך לתרגל את טכניקת בפלייסטיק flystick שמהללת ומפארת את מנגנוני החיבור במשך שעה או שעה וחצי.

כתוב/כתבי תגובה