ואגוס – חלק א’

מה שקורה בואגוס  (לא נשאר בואגוס)

הכוכב של הפוסט הנוכחי הוא העצב הארוך והמשמעותי ביותר בגוף; קבלו את עצב הואגוס (“THE WANDERING NERVE “, העצב הנודד). הואגוס יוצא מהמוח, סולל את דרכו הארוכה והמפותלת, ומעצבב את רוב האיברים הפנימיים שלנו. בנוסף, הואגוס, מהווה חלק חשוב ביותר במערכת העצבים האוטונומית של הגוף.
הואגוס, כפי שתראו, יוצא מאיזון בכל מחלה כרונית, יוצא מאיזון בכל מחלה או מצב נפשי מעורער ותפקודו חשוב להחלמה מכל מצב. ההבנה של תפקיד ותפקוד הואגוס חשובה ביותר בהתמודדות עם סטרס נפשי וגופני שהוא מנת חלקנו במהלך חיינו. הבנה זו, השלימה לי, באופן אישי, זווית חשובה באבחון וטיפול של מצבים קליניים מורכבים.
מערכת העצבים האוטונומית היא מערכת תת-הכרתית, הנכנסת לפעולה מהירה כאשר אנחנו מאוימים ודואגת שנהיה כל הזמן בהומיאוסטזיס, כלומר באיזון. המערכת מחולקת לשני מרכיבים – המרכיב הסימפתטי (מערכת א’ – מופעלת על ידי סיבי עצב העוברים בעמוד השדרה) והמרכיב הפרהסימפתטי (מערכת ב’ – מופעלת ברובה על ידי הואגוס).
מערכת א’ מופעלת ביתר כאשר אנחנו בפעולה ובעבודה, ומופעלת עוד יותר ביתר, בעת איום המחייב פעולה מידית, מהירה וחזקה, כדי להציל את חיינו. אנחנו מכירים תגובה זו כ”הילחם או ברח” ( FIGHT OR FLIGHT).     כאשר סיבי העצבים של מערכת א’ פועלים בעוצמה, קצב הלב עולה, סמפונות הריאה מתרחבים, קצב הנשימה גובר, לחץ הדם עולה והגוף מוכן, בזמן קצרצר, לפעולה שרירית נמרצת, מהירה ומצילת חיים. בו זמנית מעוכבת ומדוכאת פעילותה של מערכת ב’.
כאשר חולף מצב החירום שהפעיל את מערכת א’. מערכת ב’ נכנסת לפעולה ואז אנחנו לא זזים, נרגעים, אוגרים כוחות, מתאוששים ומתפנים לפעילויות של עיכול ורבייה. (REST AND DIGEST או FEED AND BREED).
המערכת האוטונומית, הקיימת בכל יצור חי שיש לו מערכת עצבים, כל הזמן פעילה, לא רק כאשר מופיע איום. בהתאם למצב הפנימי של הגוף והמוח, ובהתאם לשינויים סביבתיים, משתנה מרכז הפעילות של המערכת. לעיתים, מערכת א’ היא דומיננטית יותר (ואז אנחנו קוראים לזה טונוס סימפתטי) ולעיתים, מערכת ב’ דומיננטית יותר (ואז אנחנו קוראים לזה טונוס פרהסימפתטי או טונוס וגאלי). לגיקים של מדע שרוצים להרגיש כסטודנטים לביולוגיה, מומלץ מאד לראות את הסרטון החינוכי המשעשע הזה על מערכת העצבים האוטונומית.
לשמחתנו, ולפעמים לצערנו, בני אדם הם יצורים חושבים, מדמיינים, זוכרים ומתכננים. כתוצאה מכך, אנחנו מושפעים לא רק מאיומים פיזיים סביבתיים – כמו חיות טרף, שיטפונות, רעידות אדמה ומלחמות, אלא גם מאיומים אחרים,  שלא ממש מסכנים אותנו במידי, אך נחווים כמאיימים ומפחידים לא פחות מאיום הישרדותי סביבתי – לחץ, חרדות, טראומות, סטרס ועוד.
בתחילת שנות השבעים הצליחו שני חוקרים, הולמס ורהה, באמצעות מחקרים רחבי יריעה, למפות את מדרג הסטרס האנושי (THE STRESS SCALE). מה גורם להכי הרבה סטרס, מהם הסטרסורים המובילים אצל בני האנוש. מבין 43 הסטרסורים שנבדקו, הסטרסור הראשון המפוקפק הוא מוות של בן/ת זוג. במקום השני – גירושין  (ובמקום השביעי – נישואין). יש כמובן עוד סטרסורים רבים שלא נכללו ברשימה, כמו תחושת בדידות חברתית, התעללות מינית, מלחמה או תביעות משפטיות. וברור שאין חיים אנושיים ללא סטרסורים. אך השאלה היא, איך מערכת העצבים שלנו מתמודדת איתם. מצב של כשל בהתמודדות ומערכת עצבים אוטונומית לא מאוזנת, הוא מאד שכיח. הנס סלייה (HANS SELYE), המדען המבריק שגילה את ההשפעה החולנית של סטרס בשנות החמישים, אמר- ” זה לא הסטרס שהורג אותנו אלא זו התגובה שלנו אליו”.
עכשיו שאנחנו מתחילים לקלוט את החשיבות העצומה של תקינות המערכת האוטונומית וזרימה טובה, מאוזנת ומותאמת מציאות שלה, נוסיף עוד חלק לפאזל – הואגוס.
הואגוס הקדמי/אחורי והקשר מח-לב
עד עתה התייחסתי למודל הקלאסי של נדנדה עצבית בין מצב של טונוס גבוה של מערכת א’ (לחימה ובריחה) לבין טונוס ואגלי של מערכת ב’ (מנוחה, עיכול ורבייה).
לתוך תמונה הזאת נכנס בסערה ד”ר סטיבן פורגס, שהציע לפני עשור וחצי תיאוריה מורכבת בהרבה, קשה להבנה (הייתי צריך לקרוא חמש-שש פעמים את התיאוריה ממקורות שונים, כדי להבין אותה בצורה בסיסית) אך מתגמלת מאד בהבנה של מצבים אנושיים מורכבים בקליניקה ומחוצה לה. (הרצאת מבוא של הבן של ד”ר פורגס בה הוא מציג את המערכת האוטונומית את חשיבותה ואיך הואגוס מעורב בכמעט כל מה שאנחנו עושים ומרגישים). ד”ר פורגס קרא לתיאוריה שלו התיאוריה הפוליואגלית (POLYVAGAL THEORY) והחידוש הוא בהבנה שהואגוס מעורב לא רק בויסות הפעולה של האיברים הפנימיים בזמן רגיעה אלא גם בויסות הקשר החברתי, הבינאישי וגם אחראי למנגנוני הגנה והישרדות קדומים.
בהסתמך על מחקרים עדכניים, התגלה שעצב הואגוס (מערכת ב’ – עיכול ורבייה) מורכב למעשה משני עצבים בעלי פעולה שונה לחלוטין אחת מהשנייה.  החלק הקדמי של הואגוס (הקיים רק ביונקים) מופעל כאשר אנחנו מרגישים בטוחים ורגועים. במצב רגיעה זה, הואגוס מצטרף לעוד 4 עצבים (5,7,9,11) היוצאים מהגולגולת ויחדו הם פועלים לתווך ולווסת קשר אנושי חיובי עם יצור אחר (בדרך כלל בן אדם אבל גם חיות מחמד) – למשל, על ידי סיבוב הצוואר, הראש והכתפיים למי שמדבר כדי ליצור קשר עין (עצב 11), על ידי דיבור בקול נעים (עצבים 10,9), ועל ידי הבעת רגשות בפנים (עצבים 5,7). כאשר החלק הקדמי של הואגוס מופעל בצורה חלקה וטובה, אנחנו נמצאים גופנית, רגשית, חברתית ב-SWEET SPOT שלנו. במצב זה אנחנו יכולים להיות מעורבים חברתית בצורה נינוחה, לחוות אינטימיות גופנית, להרגיש מסופקים, ליצור ולקלוט אמפתיה ולאהוב.

הואגוס הקדמי גם מעצבב את הלב ורתום למערכת החשמלית עצבית של הלב. כאשר הטונוס הואגלי הקדמי מאוזן ופועל כשורה, גם הלב שלנו פועל כשורה.
הלב, מעבר להיותו משאבה פיזית של דם, מייצר גם חשמל (בעוצמה פי שישים מהמוח) ומייצר שדה מגנטי המגיע עד למטר מחוץ לגוף בכל הכיוונים (ובעוצמה של פי 100 מהמוח). הגל המגנטי הפועם של הלב משפיע על גלי המוח ומקודד בתוכו אינפורמציה רגשית פנימית שלנו.. הגל המגנטי של הלב משפיע על הסביבה החברתית שלנו ויוצר את מה שנקרא בשפה העממית האנגלית-THE VIBE. (“נכנסתי לחדר ומיד הרגשתי ויברציות שליליות/חיוביות”). (1)
(מכון המחקר המוביל בעולם בחקר המערכת העצבית של הלב-HEARTMATH INSTITUTE  הפיק שני סירטונים קצרים מאלפים ומומלצים בחום שמייצגים את התובנות פורצות הדרך מהמחקרים המדהימים שלהם. סרטון א’, סרטון ב’)
הואגוס האחורי
כאשר הואגוס האחורי נכנס לטונוס גבוה, יכולה גם להיווצר נסיגה למנגנון הגנה הישרדותי קדום של קפיאה מוחלטת במקום, שיתוק אברים ואף התעלפות. מנגנון זה נכנס לפעולה כאשר יש סכנת חיים מידית ואין לנו מה לעשות בנידון (תחשבו על עכבר שקופא במקום כדי שהנשר לא יראה את התנועה שלו וגם תראו את הסרטון הבא). מנגנון דומה מתארות נפגעות תקיפה מינית ונפגעי טראומה אחרים. הגוף משתתק ויש דיסוסיאציה, כאילו מסתכלים על המצב מבחוץ.
טראומות מהעבר שעירבו סכנת חיים (כמו פגות, כריכה של חבל הטבור, התעללות מכל סוג בילדות, מלחמה ועוד) יכולות להיחקק כתבנית המעודדת טונוס גבוה של הואגוס האחורי וטונוס נמוך של הואגוס הקדמי.
עוד התגלה ששמונים וחמישה אחוז מהסיבים בעצב הואגוס הם סיבים המביאים מידע מהגוף למוח.  לכן ניתן להסיק, כי לא רק המוח משפיע על תפקוד הלב, הסרעפת ומערכת העיכול אלא גם הם משפיעים על תפקוד המוח . יש לכך חשיבות רבה, שכן זה מאפשר לנו להשפיע דרך הגוף על המוח (המשמעות הקריטית הנוספת של מידע זה היא, שאברי הגוף לא פועלים בווקום אלא תמיד צריך להתייחס למוח ולואגוס כחלק בלתי נפרד מכל איבר בגוף).
המתווך העצבי שהואגוס מפריש נקרא- אצטיל-כולין. מחקרים הראו שלאצטיל כולין, יש השפעה אנטי דלקתית חזקה ולכן הואגוס יכול לכבות דלקת כאשר הוא פועל כהלכה.
בגלל שמערכת העצבים האוטונומית מווסתת, למעשה, את כל מערכות הגוף, כולל מערכת החיסון, הרי ליציאתה מאיזון יכולה להיות השפעה על כל איבר ואיבר בגוף ולתרום, ואף לגרום, לשורה ארוכה של מחלות שכיחות מאד כמו מחלות דלקתיות(2), יתר לחץ דם (3), דיכאון וחרדה(4), כאבי שרירים ופרקים, הפרעות קצב, מעי רגיש, וגם מחלות מסוכנות יותר כמו מחלות לב (4) וסרטן (5,6).
היום אנחנו מבינים היטב ש”היתקעות” של מערכת העצבים האוטונומית במצב של עודף סימפתטי או עודף פרהסימפתטי, פוגעת בתהליך ההחלמה עצמו ולכן, תיאורטית, משפיעה על כל מצב חולי.
בקליניקה, אנשים הנמצאים במצב קיצוני של חוסר איזון שכזה יהיו אלו ששום דבר לא עוזר להם ( כי מתמקדים באברים ובתרופות עם השפעה קלושה ולא מאוזנת על מערכת העצבים האוטונומית). מטופלים כאלה בדרך כלל, נודדים ממטפל למטפל בלי למצוא מזור.
(*** למספר דוגמאות מהחיים על תפקוד המערכת האוטונומית)
איך אפשר למדוד את תפקוד מערכת העצבים האוטונומית והואגוס?

  • מדד שונות קצב הלב HEART RATE VARIABILITY-HRV, היא הדרך המדויקת ביותר להעריך את תפקוד המערכת האוטונומית, המווסתת את קצב הלב וקצב הנשימה. על ידי מדידה מדויקת של שינויים בקצב הלב, מפעימה לפעימה ומנשימה לנשימה, אפשר להעריך את מידת התפקוד של המערכת. רופאים, לרוב, כלל לא מודעים למדד זה, שבזכות פשטות הביצוע שלו, נערכו עליו מאות מחקרים והתגלה, למשל, ששונות נמוכה (LOW HRV) מקושרת לעליה בתמותה מכל סוג(7). שונות נמוכה המעידה על תפקוד ירוד ולא גמיש של המערכת האוטונומית, קושרה למחלות רבות (ראה לעיל). כמו כן, התגלה שזהו המדד המדויק ביותר לניבוי תמותה בחולי לב(8), יותר מכל מדד אחר, כמו לחץ דם, כולסטרול או סוכר, למשל. בקליניקה אפשר להעריך בצורה גסה את ה- HRV על ידי מדידת דופק ובחינת הנשימה. בזמן הכנסת אוויר, הדופק מהיר יותר מאשר בזמן הוצאת אוויר. זהו סימן לטונוס ואגלי תקין. (אצל ילדים שלהם, בד”כ, מערכת אוטונומית מאוזנת וחזקה, ייתכן פער של 30-40 פעימות בקצב הלב בין שאיפה לנשיפה)
  • הואגוס הקדמי מעצבב את מיתרי הקול – מטופל עם קול שטוח, חדגוני, ללא עליות וירידות, יתכן והוא סובל מהפרעה בתפקוד הואגוס הקדמי.
  • פנים חסרות הבעה (פני פוקר) עליהן חרוצים קוים עמוקים שלא משתנים, עשוי להעיד על אי ספיקה של מערכת העצבים, המתווכים את תנועות הפנים בזמן מעורבות חברתית.
  • הואגוס הקדמי מעצבב את השרירים סביב הענבל. כמו בבדיקת גרון, אני מבקש ממטופל לפתוח את הפה ולהגיד: אההה. במצב מאוזן, אני אמור לראות התכווצות שווה של השרירים והתרוממות סימטרית של החך העליון.
  • אנמנזה של חולשה, לחץ דם נמוך עם נטייה לעילפון, עייפות והסתגרות, מיד מחשידים לטונוס נמוך של הואגוס הקדמי.
  • דיכאון וחרדה, השכיחים להחריד, תמיד מצביעים על מערכת אוטונומית לא מאוזנת.
  • דופק מהיר ונשימת חזה שטחית ומהירה הם סמן לטונוס ואגלי נמוך ולטונוס סימפתתי גבוה

כאשר הואגוס פועל כשורה, אנחנו מרגישים בטוחים ונושמים בצורה סדירה ועמוקה. במצב זה כל המערכות בגוף פועלות בלכידות (קוהרנטיות) וזה אחד המצבים האופטימליים שלנו.
כאשר הואגוס לא פועל כשורה, מעבר לפגיעה באברים פנימיים, נפגעת גם יכולת המעורבות החברתית שלנו, יכולת יצירת האינטימיות, ונפגעת גם פעילות הלב שלנו על כל ממדיה.
לסיכום –
*  הואגוס הוא צומת מרכזי בו נפגשים הגוף, המוח, הרגש, הלב,  והיחסים החברתיים שלנו.
* תפקוד אברי הגוף תלוי בתפקוד תקין של הואגוס.
* הואגוס מחולק לשני חלקים. הקדמי מתווך תפקוד לב תקין, רגיעה, קשר חברתי, אמפתיה ועוד. האחורי מתווך, בין השאר, מנגנון הישרדות קדום של קפיאה במקום.
– מערכת עצבים אוטונומית גמישה עם טונוס ואגלי תקין חיונית לבריאות גופנית ונפשית וחיונית לא פחות לתקשורת חברתית טובה.
– טונוס ואגלי נמוך ולא מאוזן וגמיש, הוא שכיח עד מאד וגורם ודוחף למצבי חולי רבים.
 בפוסט הבא – סטרס חלק ב’, כיצד לטפח ולפתח טונוס ואגלי בריא וחזק.

***איך פועלת המערכת האוטונומית – תיאורי מקרה:
דוגמא א’- בספורט תחרותי מופעלת המערכת הסימפתתית בעודף – הדופק מהיר, הנשימה מהירה והשרירים דרוכים ועובדים חזק ומהר. במקביל מופעל גם הואגוס הקדמי, אנחנו מתקשרים עם חברי הקבוצה ואנחנו מרגישים בטוחים. המשחק משוחק לפי חוקים ברורים של FAIL PLAY, הספורטאים מודים לשופט ולקהל ומתחבקים עם שחקני הקבוצה היריבה. הואגוס האחורי מעוכב ולא פעיל. בדוגמא זו הסטרס הוא זמני, ידוע מראש ומלווה בהרגשת ביטחון ותורם לחיזוק הגוף ולחיזוק המוכנות לסטרס הבא בתור. הרגשות המלווים הם של כיף והנאה וכמעט אין מחשבות
דוגמא ב’- במצב של אינטימיות  בין הורה לילד או בן אהוב לאהובה המערכת הסימפתתית מעוכבת וכבויה. הואגוס הקדמי פועל בעוז ומווסת קול נעים ורך, הבעות פנים נעימות ותחושת ביטחון. הואגוס האחורי מופעל גם הוא ומווסת מצב של ריפיון שרירים, לחץ דם נמוך, נשימה איטית. המצב מאופיין ברגשות של הנאה, אהבה ושמחה יחד עם מחשבות נעימות וחיוביות. כאשר האינטימיות גולשת לסקס פרוע  מתעוררת המערכת הסימפתתית יחד עם הואגוס הקדמי.
דוגמא ג’- מישהו שכח לעצור ונוהג את המכונית שלו לתוך המכונית החדשה שלנו בבום אדיר. כרית האוויר מתנפחת. המערכת הסימפתתית מיד נכנסת לפעולה. אנחנו נדרכים מיד וקודם כל אנחנו פועלים מהר כדי לצאת מהאוטו, עושים הערכת נזקים ואם הכל בסדר אנחנו רצים לנהג השני שנוהג בג’יפ גדול שכמעט ולא נפגע ומתחילים לצרוח עליו ולקלל אותו ולזעוק לשמים. הואגוס הקדמי והאחורי מעוכבים. התקשורת החברתית לא משהו. המצב מאופיין  ברגשות של פחד, חרדה, כעס וג’ננה רצינית.
דוגמא ד’- אנחנו ילדים ששומעים לילה לילה את ההורים שלנו רבים ומאיימים אחד על השני. אנחנו קפואים במיטה ללא תזוזה, הלב שלנו דופק חזק, אנחנו מרגישים חסרי אונים ומפוחדים. הואגוס הקדמי והמערכת הסימפתתית מעוכבים, הואגוס האחורי מתעורר ומתווך ריפיון שרירים וחוסר תזוזה. רגשות של פחד וחוסר אונים שולטים.
דוגמא ה’- אנחנו פוגשים חבר/ה טובים לארוחת צהריים במסעדה טובה לשיחה על רעיון עסקי. הואגוס הקדמי מופעל בעוז ומתווך קול ידידותי, הבעות פנים חברותיות ורגשות של חברות, הנאה, ריכוז, עניין, יצירתיות ועוד. המערכת הסימפתתית מעוכבת והואגוס האחורי מתווך בנינוחות עיכול.

רוצה לקבל עידכונים נוספים?

שתף פוסט זה עם חבריך

שיתוף ב facebook
שיתוף ב google
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin

9 מחשבות על “ואגוס – חלק א’”

  1. תודה רבה על ההבהרה הברורה והמלומדת, בגובה העיניים, כדרכך, איך מנגנון גופנפש פועל. מאלף! !

  2. מדיטציה יומית של הלוטה או שירים של רוק איטי מטהרים חרדות מובנות שאופייניות לגיל מתקדםhttps://www.youtube.com/watch?v=S0j4yTY_eGI
    אתר חשוב!!

  3. תודה על 2 המאמרים המצויינים . רציתי לשאול לגבי גרגור מי המלח.האם בנוסף מומלץ גם לשתות 2 כוסות מים עם קצת מלח? או מספיק רק לגרגר

כתוב/כתבי תגובה