“אין שלם מלב שבור” (הרבי מקוצק)

“אין שלם מלב שבור” (הרבי מקוצק)

מחלות לב וסרטן הם שני הגורמים העיקריים לתמותה ברחבי העולם. בעוד סרטן היא מחלה מטבולית מורכבת ומסובכת מאד שרב בה הנסתר על הגלוי, הרי שהלב הוא לכאורה האבר הפנימי הפשוט ביותר בגוף. בסך הכל שריר בגודל אגרוף עם כמה צינורות ומסתמים. הסיבה העיקרית הגורמת לקלקול הלב היא אותו התקף לב ידוע לשמצה. את השלבים הגורמים להתקף לב יודע לשנן כל תלמיד תיכון, כל אזרח וכל רופא:

שלב ראשון – כולסטרול סותם אט אט את העורקים המספקים דם לשריר הלב. רבדי הכולסטרול הסותמים את העורק נקראים – טרשת עורקים.

שלב שני – עורק אחד, ביש מזל, מפתח חסימה קריטית של 100 אחוז.

שלב שלישי – חלק משריר הלב לא מקבל דם מאותו עורק, עובר “התקף” או – “אוטם” ומפסיק לתפקד.

לנרטיב הנ”ל נקרא – “תיאוריית הצנרת הנסתמת”. כוחה של תיאורית הצנרת הוא בכך שהיא פשוטה, הגיונית, ברורה ומאד ויזואלית. סתימה בצנרת היא משהו שכולנו חווינו בבית. תפקיד הקרדיולוג אם כך, פעמים רבות, הוא פשוט לפתוח את הסתימות בעזרת תרופות, סטנטים או ניתוחי מעקפים.

והנה, גם המחקר המדעי מראה שוב ושוב שפשוט, זה לא. ו”האינסטלציה”
ברוב המקרים בכלל לא עוזרת (שימו לב לרפרנסים שמצוטטים משלושת הז’ורנלים המובילים ברפואה – 1,2,3).  האם יכול להיות ש”תיאוריית הצנרת הנסתמת” היא לא נכונה או במקרה הטוב חלקית ביותר? לא מעט תיאוריות אחרות, מדעיות למשעי, מנסות לתת הסבר ואף קוראות תיגר על הלחם והחמאה של הקרדיולוגיה – התרופות להורדת כולסטרול, הצינתורים וניתוחי המעקפים. הנה שתיים מהן, לדוגמא:

תיאוריה ראשונה

ד”ר מאטיס ראט הוא רופא וחוקר ממוצא גרמני ששואל שלוש שאלות מעניינות-

  1. למה אין התקפים של אברים אחרים בגוף אלא רק התקפי לב?
  2. למה רק העורקים “זוכים” לטרשת עורקים? למה אין טרשת ורידים?
  3. למה רק לבני אדם יש התקפי לב ולחיות אין?

לפי ראט, לחץ הדם הגבוה בעורקים ובמיוחד בעורקי הלב, שם הלחץ הוא הגבוה ביותר, יכול, לאורך זמן, לפגוע בהם. בוורידים, לחץ הדם הוא נמוך ביותר. כאשר שלמות כלי הדם נפגעת, הגוף מיד מנסה לתקן אותם. כאן נכנס לתמונה חבר ותיק – ויטמין סי.

הרוב המוחלט של היונקים יודע לייצר בעצמו ויטמין סי. אנחנו, בני האדם, איבדנו, בעבר האבולוציוני הרחוק, את היכולת הזו ואנו נסמכים על ויטמין סי רק מהתזונה שלנו. ויטמין סי נחוץ ליצור קולגן. חלבון הקולגן מתקן פגמים הנוצרים בשכבת התאים הפנימית של העורקים (הקולגן עושה דברים טובים רבים ואחרים). כאשר נוצר חסר חלקי של ויטמין סי, ביחוד בעורקי הלב, נפגעת יכולת התיקון של כלי הדם. כדי לפצות על כך מפעיל הגוף מנגנון תיקון אחר המסתמך על חלקיק דביק הנקרא ליפופרוטאין a ( LPa). חלקיק זה שוקע בדפנות כלי הדם, במקומות תורפה, כדי לתקן ולחזק אותם. עם השנים המנגנון הזה פועל יתר על המידה ונוצר אט אט רובד של רקמת חיבור מסוידת המכונה בשם הידוע – טרשת עורקים.

LPa הוא חלקיק שנחקר מזה שנים רבות. רמה גבוהה שלו בדם מקושרת (בדיוק כמו רמת ה”כולסטרול הרע” -LDL) למגוון מחלות לב ובעיקר למחלת לב טרשתית איסכמית (5,4). ניתן אפילו בקלות לבדוק אותו בבדיקות דם שגרתיות. מדוע מעולם לא רשם לכם הרופא לבצע את הבדיקה? שאלה טובה. כנראה בגלל שגם הקרדיולוגים לא בודקים אותו. למה? אני לא ממש יודע.

ד”ר ראט מציע טיפול פשוט למדי המבוסס על ויטמינים (בעיקר ויטמין סי), מינרלים וחומצות אמינו (6). על ידי טיפול זה, הגוף משפר את ייצור הקולגן ולא צריך להשתמש ב-LPa.

תיאוריה שניה

ד”ר תומס קוודן הוא רופא משפחה אמריקאי ואת ספרו הלפני אחרון – HUMAN HEART COSMIC HEART , קראתי עם לסת שמוטה. לא יכול להיות שהתיאוריות המוצגות בספר נכונות, הרי זה שולל הפעם לא רק את “תיאוריית הצנרת הנסתמת מכולסטרול רע” אלא גם כל תיאוריה אחרת שאני מכיר כולל את זו של ד”ר ראט.

קוודן טוען שהתקף לב ותעוקת חזה לא נובעים כלל מטרשת חסימתית בעורקי הלב – כלומר, זו בכלל לא בעיית צנרת. הוא מסתמך על שלוש עובדות:

  1. כל המחקרים הפתולוגיים שנעשו על אנשים שמתו מהתקף לב (מחקרים בהם הפתולוג מסתכל במיקרוסקופ על עורקי הלב של הז”ל) העלו, שאצל רובם, לא היתה כלל חסימה בעורק הקורונרי שמספק את אזור האוטם(!). (למעוניינים להעמיק בנושא, ראו עמודים 56-59 בספר המצוין – 7)
  2. הגוף יודע, כמעט ללא יוצא מהכלל, לייצר מערכת כלי דם קולטרלית, כלומר כלי דם חדשים שעוקפים כל חסימה, גדולה ככל שתהיה.
  3. המחקרים הפתולגים הראו שככל שעובר יותר זמן מהתקף הלב ועד מות המותקף, כך עולה הסיכוי שתהיה חסימת כלי דם לבבי. כלומר, חסימת כלי הדם, אם היא בכלל קורת, היא התוצאה של התקף הלב ולא הגורם לו.

 

הבעיה מתחילה במקום אחר לחלוטין, במערכת העצבים האוטונומית, ששולטת, בין השאר, על תפקוד הלב. כאשר אנחנו זקוקים לפעולה נמרצת של הלב, כמו בריצת ספרינט כדי לברוח מאריה או, לחילופין, כאשר מוטחת בנו ביקורת על ידי הבוס/בן הזוג, הטונוס הכללי של הלב נשלט על ידי המערכת הסימפטטית וההורמון הידוע שלה, אדרנלין. כאשר אנחנו ישנים/רגועים/אוכלים הטונוס הכללי של הלב מווסת על ידי המערכת הפרסימפטטית והעצב העיקרי שלה הואגוס. טונוס סימפטטי מוגבר לאורך זמן, המלווה בטונוס פרסימפטטי מוחלש, הופך את הלב לפגיע לאירועים חריפים, שמעלים בבת אחת את הטונוס הסימפטטי.  לחץ רגשי (בימי שני עם החזרה לעבודה, יש יותר התקפי לב בארה”ב מאשר שאר ימות השבוע) או פעילות גופנית עצימה או שינוי הורמונלי פתאומי, כמו זה שקורה עם הקימה שלנו בבוקר (8) גורמים לשריר הלב להתאמץ יתר על המידה ולעבור למצב מטבולי בו הוא מייצר יותר מדי חומצה לקטית. בדיוק כמו שכל שריר אחר מאומץ בגוף מודיע על התעייפותו על ידי תחושת שריפה וכאב הנגרמת מהחומצה הלקטית (ללא כל בעיה בזרימת הדם). במקרה של שרירים רצוניים, אנחנו פשוט נפסיק את הפעילות, ננוח ונאפשר לגוף לפנות את החומצה הלקטית ולהתאושש. הלב לא יכול לנוח. הוא חייב להמשיך להתכווץ. כאשר תאי הלב נעשים חומציים מתחילה שרשרת תגובות המובילה, בסופו של דבר, לדלקת ולירידה הולכת וגוברת בתפקוד התאים ובמקרה הקיצוני של התקף לב, למוות שלהם. מקטע של תאי לב סובלים ובצקתיים יגרום לכלי הדם שמספק חמצן לאזור תאי הלב הסובלים להיות תחת לחץ גבוה וסביבה דלקתית ואז יכול להתפתח בכלי דם זה קריש פתאומי. חסימת כלי הדם מוסיפה שמן למדורה, אך היא באה אחרי הסבל של תאי הלב, כלומר, היא תוצאה ולא סיבה. במקרה חריף וקטסטרופלי כזה, יש הגיון בניסיון לפתוח את כלי הדם על ידי המסת הקריש או ביצוע צנתור ופתיחה על ידי בלון וסטנט, של מקטע כלי הדם החסום. בכל סיטואציה אחרת (כמו התסריט השכיח מאד בו מתגלה מחלת לב על ידי מבחן מאמץ או מתגלות חסימות בצנתור אלקטיבי), טיפול בצנרת לא יעזור שכן הבעיה היא לא שם, אלא בחוסר האיזון של המערכת האוטונומית, הגורם לשריר הלב להתעייף ולצבור חומצה לקטית.

 צפו בסרטון המראה בצנתור חסימה מלאה בכלי דם ראשי של הלב. אבל הפלא ופלא, כלי הדם אחרי החסימה מלא לחלוטין בדם. אלה הם המעקפים הטבעיים שהלב מייצר בהמוניהם כדי שזרימת הדם ללב תמשיך במלוא עוצמתה ללא כל קשר לחסימות הנוצרות (למעט מספר חסימות קריטיות הנוצרות בגלל המיקום המאוד גרוע שלהם).

ומה עם כל התרופות הלבביות? מסתבר שרובן אכן עובדות לא רע בדיוק בגלל שהן תורמות לתפקוד שריר הלב וכלי הדם הקטנטנים שלו, בלי שום קשר לבעיות בצנרת. חוסמי ביטא למשל, כשמם כן הם, חוסמים חלקית את פעולת המערכת הסימפטטית ועל ידי זה מורידים סטרס אדרנרגי (כלומר סטרס הנגרם מעודף אדרנלין) משריר הלב. אספירין, סטטינים וניטרטים (הכדור או הספריי מתחת ללשון) מעלים מידית את רמת המולקולה שנקראת NO (ניטריק אוקסיד)  שמשפרת את תפקוד שריר הלב.

המחזה הדרמטי שעיקרו “כולסטרול רע סותם את העורקים – עורקים סתומים גורמים להתקף לב – התקף לב הורג”, הוא קל מאד להבנה ומשפיע מאד מבחינה רגשית. השחקנים במחזה הדרמטי הם שחקנים מצוינים – פרופסורים, חברות תרופות, ועדות רפואיות אבל הקשר בין המחזה למציאות עצמה, יתכן שהוא מקרי בהחלט.

אז איך מגינים על הלב הכל כך חיוני שלנו?

  • תרגיעו. כל דרך המפיגה סטרס ומעלה טונוס של המערכת הפרסימפטטית דרך עצב הואגוס תתמוך בבריאות הלב.(ראו ואגוס-חלק ב’)
  • עזרה סוציאלית. בן/בת הזוג, ילדים, חברים, עובדים סוציאליים וצוות פרה-רפואי חשובים לא פחות מהקרדיולוג ויכולים ממש להציל חיים. ביקור של אחות שמראה אכפתיות, גרם לירידה בתמותה של חולים שהתאוששו בשנה הראשונה לאחר התקף לב (9). טפחו את היחסים המשפחתיים והחברתיים ככל האפשר.
  • ויטמין סי וקולגן – כדי לתמוך בחוזק ובשלמות של עורקי הלב ועורקים בכלל.
  • תזונה בריאה – התזונה תומכת בתפקוד שריר הלב, ביחוד על ידי אספקה נאותה של ויטמינים/מינרלים/נוגדי חימצון, המאפשרים לתאי שריר הלב לפעול כראוי. התזונה הים-תיכונית נחקרה רבות בהקשר זה (10,11)
  • פעילות גופנית – פעילות גופנית חשובה בהיבט של איזון מערכת העצבים. סיבולת לב-ריאה הוא מונח מתעתע שדוחף אנשים רבים לאימוני ריצה/אופניים מונוטוניים ושוחקים (האם שריר הלב שפועל ופועם כל הזמן עוד מהרחם צריך אימון נוסף?). לתפיסתי, יוגה וטאי צ’י, איטיים ככל שיהיו, מועילים הרבה יותר ללב, על ידי חיזוק טונוס ואגלי (12,13). דרך נוספת ופשוטה מאוד לאמן את כלי הדם שלנו היא על ידי מקלחת קרה/חמה/קרה/חמה…. מה שמייצר כיווץ והרחבה של כלי דם.
  • אזנו גורמי סיכון – לחץ דם גבוה נגרם פעמים רבות מטונוס סימפטטי גבוה. חסימת המערכת הסימפטטית על ידי חוסם ביטא שהיא אחת התרופות הקרדיולוגיות הותיקות והמוצלחות ביותר, מאד תעזור. סוכרת פוגעת בכלי הדם הקטנים בגוף ופוגעת בוויסות של המערכת האוטונומית ולכן יש לטפל בה ברצינות וביעילות.
  • לא לעשן – כמובן
  • בדקו מרקרים בדם – בדקו את רמת ה- LPa בדם. באם הוא גבוה להוסיף ויטמין סי וקולגן.
  • ECPT/EECP  זהו מכשיר הקיים בתל השומר, המעודד, בטיפול יומי של מספר שבועות, להצמיח במהירות וביעילות מעקפים טבעיים ויעילים מאד לאנשים עם מחלת לב קיימת.
  • לחייך, לצחוק, להודות ולסלוח – כל אחד מהמצבים הללו מקושר לבריאות הלב במחקרים רבים. בחלק מהמקרים, המנגנון הוא, כאמור, הורדת סטרס והעלאת טונוס ואגלי המיטיב עם הלב. (14,15,16).

והכי חשוב – אל תקחו ללב!

 

 

 

רוצה לקבל עידכונים נוספים?

שתף פוסט זה עם חבריך

שיתוף ב facebook
שיתוף ב google
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin

10 מחשבות על ““אין שלם מלב שבור” (הרבי מקוצק)”

  1. התאוריה של מאטיס ראט בעיתית ביותר.
    ישנן הרבה תצפיות על בעלי חיים שמתים כתוצאה ממה שנראה כהתקף לב, בן אם סוסים וצבאים שמריצים אותם עד כלות כוחם, או ארנבים ותרנגולות שמתים מפחד. ככל הידוע לי ישנם גם ממצאים על אוטם עורקים בחיות בית ובחיות משק זקנות עם עודף משקל. בקיצור, מופרך להניח שהתקף לב קיים רק אצל בני אדם.
    לגבי אברים אחרים, נגיד כליות וריאות – גם שם יש לעיתים בעיות של סתימות והתנהגות שמזכירה התקף לב.

  2. הידע הרפואי שלך ד״ר הרלינג מחוזק בהומור המיוחד רק לך הופכים את המידע לרב ערך ומענג.תודה מעומק הלב.

  3. ד”ר הרלינג, , מבלי להתעמת עם התיאוריות השונות, אין ספק שסטרס הוא הגורם העיקרי לתחלואה. הבעיה- רובינו חשופים לסטרס ביום יום. המסקנה- חיוני לפתח טכניקות להתמודדות. היכולת שלך לעזור לפציינטים שלך בנושא, מדהימה!

  4. המאמר מרתק. ובכל זאת תרשה לי, ביחס לסטטינים. הרבה מאוד שלוקחים סטטינים ע”פ המלצת רופא מספרים על כאבי שרירים. ולגבי אספירין גם שם יש בעיה של שטפי דם ופגיעה בכבד ובכליות.
    אשמח לתגובתך.

כתוב/כתבי תגובה