ויזכור

I never forget a face, but in your case, I’ll be glad to make an exception -groucho marx

9.11 מה עולה בראשכם? שני המספרים האלו, כמו סוויץ’ אוטומטי מעלים מיד את זיכרון אסון התאומים. זה זיכרון ויזואלי עשיר בפרטים – המגדלים הבוערים, האנשים המעופפים, הקריסה הבלתי נתפסת של הבניינים. אנחנו גם זוכרים איפה בדיוק היינו באותו רגע לפני 19 שנים, עם מי היינו, באיזו דירה.

עכשיו תנסו לזכור עוד משהו מ-2001. איפה הייתם ומה עשיתם יומיים אחרי זה? חודש אחרי זה? זה כבר יותר קשה. כל מה שקרה לנו באותה שנה אולי מאופסן איפשהו בתוכנו אבל בצורה לא נגישה. היכולת לזכור משהו, לתייק אותו, להעביר אותו לארכיון ואחר כך לשלוף אותו, היא היכולת שמגדירה אותנו כבני אדם. היא עץ הדעת, אם תרצו.

בזכות הזיכרון יש למוח העצום שלנו יכולות חשובות רבות; היכולת למחשבה ודמיון, לסימבוליזציה, לשפה, יכולת חשיבה לוגית, חשיבה מופשטת, היכולת לחשוב קדימה ולתכנן, היכולת ללמוד, יכולת להיות מודעים לעצמנו, היכולת להרגיש ולנהל יחסים בין אישיים ועוד ועוד.  

הזיכרון, כמו הנשימה, לרוב נתפס כמובן מאליו. ורק כשמאבדים אותו, מעריכים כמה הוא חשוב, ולפעמים זה כבר מאוחר מדי.

הפרעת זיכרון חמורה היא מצב רפואי די נדיר שקורה, בדר”כ, כתוצאה מאירוע מוחי. האדם יכול לדבר ולהביע רגשות, אבל מאבד את היכולת לפעול בעולם וחייב השגחה צמודה – הוא לא יכול לעבוד יותר, לא זוכר אם הוא אכל כבר או לא, לא זוכר לקחת תרופות, לא זוכר אם הוא פתח את המים או השאיר את הגז דולק. האדם הופך להיות מין תינוק חסר ישע. הלב ממשיך לעבוד אבל האדם וזהותו הרוחנית והרגשית נמחקו יחד עם זכרונו.

 מצב אחר ידוע לשמצה של אובדן הזיכרון הוא מחלת אלצהיימר, איתה יש לי היכרות אינטימית, לצערי. אבי, וגם הוריו, דעכו באיטיות אכזרית, מאלצהיימר. אולי זה האיום הגנטי שמרחף מעל ראשי, שמסביר למה אני כ”כ בעניין של שיטות לשיפור הזיכרון.

עובדות על זיכרון

• כמו אצל בעל החיים, הזיכרון משמש אותנו למטרות הישרדות. לכן אנחנו מחווטים לזכור טוב מאד מצבים מאיימים שמעוררים פחד וחרדה. זה יעזור לנו לתכנן קדימה ולדעת לזהות איך להימנע ממצבים אלו. דרך החושים, המוח מקבל אינפורמציה 24 שעות ביממה – תמונות, ריחות, צלילים, טעמים, תחושות, שעוברים סינון – הסינון הראשון הוא לאחת משתי קטגוריות – מאיים או לא מאיים. דמיינו איילה שמלחכת בנחת עשב, ופתאום שומעת קול חריג ומאיים, היא מזדקפת ובוחנת את מקור הקול – מידע מאיים מגייס מיד את מלוא תשומת הלב, מידע פחות מאיים יסונן כמידע מעניין או לא מעניין. המידע הלא-מעניין מיד ייזרק אחר כבוד לפח המחזור.  למעשה, את רוב המידע החושי שאנו מזהים במשך היום, אנחנו זורקים לפח.  
• אנחנו שוכחים מהר. אפילו מידע מעניין או חשוב כמו למידת מקצועית, ישיבה חשובה, קריאת ספר, צפייה בסרט או שיחה מעניינת גם הם ישלחו אחר כבוד לפח המחזור. תוך שעה רוב רובם של האנשים ישכחו חצי ממה שלמדו/ראו/קראו, תוך יום ישכחו כ- 70 אחוז ותוך שבוע  כ- 90 אחוז (ראה דיאגרמה).
• זיכרון ולמידה כרוכים אחד בשני. ללא זיכרון כל מה שאנחנו לומדים נטמן בפח האשפה והופך להיות לא רלוונטי. ירידה בזיכרון קשורה להפרעות למידה (1)
• אנחנו לא יודעים עדיין איך עובד מנגנון השמירה בארכיון. איך ואיפה שומר המוח את הזיכרונות שלנו? איך אפשר לקודד אינפורמציה חדשה בתוך תאי עצב שכל הזמן משתנים ומתחדשים?
• ירידה בזיכרון בגיל השלישי נחשבת למצב קליני או במילים אחרות בד”כ הזיכרון לא אמור להיפגע עם השנים (2)
• מחלות ניווניות של המוח מתחילות לפגוע בו שנים ולפעמים עשר, עשרים שנה לפני שנקבעת האבחנה הרשמית הקלינית. רק כאשר המוח מאבד מסה קריטית של תאי עצב והקישורים בינהם, פונים לרופא. למחלות ניווניות של המוח אין כיום שום טיפול רפואי יעיל. לכן חשובה כל כך המניעה הראשונית.
• להתאמן: זיכרון ניתן לשיפור כמו שאפשר לחזק שריר, לא משנה באיזה גיל.
• דמנציה דיגיטלית: המונח השנוי במחלוקת הזה נטבע על ידי ד”ר מנפרד שפיצר, פסיכיאטר גרמני. לדעתו, רבים מאיתנו סובלים היום מניוון מוחי בגלל שהעברנו תפקודים מוחיים מיקור חוץ למחשבים/ניידים/ענן. העידן הדיגיטלי עתיר המסכים משפיע לרעה על היכולות הקוגניטיביות שלנו ועל הזיכרון שלנו. שעות ארוכות מול מסכים קטנים מאמנים את המוח שלנו להיות מוסח דעת, משועמם ולא זוכר.(3,4)
• פוקוס ומצב רגשי: אנחנו זוכרים כאשר אנחנו מתרכזים ומגלים עניין במה שאנחנו רוצים לזכור. אם אנחנו במצב רגשי של שעמום, פסיביות, פיזור דעת הרי שלא נזכור דבר וחצי דבר. האם קרה לכם פעם שמישהו אמר לכם את שמו ושנייה ממש אחרי זה שכחתם אותו? בגלל זה אנחנו לא זוכרים כלום מהלימודים שלנו בבית הספר. ולא זוכרים כלום משעות של גלילה ברשתות חברתיות. גרוע מזה, בזמן הצפייה האינסופית במסכים, אנחנו למעשה מאמנים את עצמנו לא לזכור שום דבר מהמידע שזורם אלינו. כאשר נתקשה לאורך השנים יותר ויותר עם הזיכרון, נגיד לעצמנו שיש לנו זיכרון גרוע ונימנע מלזכור אפילו דברים פשוטים ועם הזמן נתקשה יותר ויותר לייצר פוקוס ומצב רגשי פנימי של ערנות, מעורבות וסקרנות. זה כבר קורה היום לילדים ונערים רבים מסביבנו וזה קורה לרבים וטובים מהמבוגרים שעם השנים מפסיקים לאט לאט להשתמש בזיכרון ככלי למידה ומאבדים יכולת להתפקס, תוך כדי הבעת עניין וסקרנות.

What’s In It For me-

אני יכול להבטיח  בוודאות גמורה שטיפוח יומי של הזיכרון ישמור על המוח שלכם צלול, חד ולומד עד יומו האחרון. כדי לחוות תועלת זו אני ממליץ לכם לשמוע לפחות חלק מראיון שנערך, לא מזמן, עם הארי לוריין (harry lorayne) האגדי.  הארי, כיום בן 94, התחיל את הקריירה שלו כקוסם שמתמחה בקלפים אך בהמשך התמחה בטכניקות זיכרון והופיע כקוסם שעיקר הופעתו בהפגנת הזיכרון המדהים שלו (למשל, הוא עמד בכניסה להופעה, שאל לשמם של הנכנסים, ולבסוף זכר את שמותיהם של 1500 הצופים בקהל). הארי דרך אגב לא סיים תיכון ומעיד על עצמו שהיה תלמיד גרוע וחולמני עם דיסלקציה.

אימון הזיכרון באופן יומי הוא משהו שרובנו מאד נתקשה ליישמו.  זה משעמם למדי, זה מוזר, תמיד יש משהו יותר מעניין לעשות, וכשסוף סוף יש לנו פנאי לזה אנחנו ניתקל פעמים רבות בעייפות ולאות מחשבתית.

איך מתחילים?

• אמונה:  If you believe you can or if you believe you can’t, either way you’re right (הנרי פורד). הצעד הראשון הוא להאמין בעצמנו. להאמין שאנחנו יכולים ללא קשר למה שאנחנו חושבים על עצמנו לפתח את הזיכרון שלנו ולהפכו לזיכרון מעולה.

• מחויבות: אני ממליץ להתחייב לחודש לפחות של תרגול יומי. אם תצליחו להתמיד חודש אתם כבר תבינו ותחוו איזה פוטנציאל לא יאומן טמון לכם בין האוזניים. משפטים כמו “אני אף פעם לא זוכר שמות” או ” קשה לי להתרכז כאשר אני לומד” או ” אין לי זיכרון כל כך טוב” מתכנתים את המוח שלנו באמת לא לזכור ולא להתרכז וכך אנחנו מוכיחים לעצמנו שוב ושוב שהנבואה אכן מגשימה את עצמה. ניתן להיעזר גם בספרים בנושא. אני התחלתי את דרכי בעולם הזיכרון בעזרת ספרו המשובח של ערן כץ- סוד הזיכרון המצוין.
• שמות ופנים: השם הפרטי שלנו הוא המילה הכי מתוקה לאוזננו. זכירת שמותיהם של עובדים, מכרים, נותני שירות שאתם פוגשים, מיד יוצרת קשר טוב ומראה לאדם שאת שמו זכרתם ששמתם לב אליו. אני משתמש בהצלחה בטכניקה פשוטה של מאסטר הזכרון ג’ים קוויק, כדי לזכור שמות.
• דמיון ויזואלי: המוח זוכר תמונות יותר טוב מאשר מילים ולכן לא משנה מה ננסה לזכור מומלץ להשתמש בתמונה או רצף תמונות דמיוניים. המוח גם זוכר יותר טוב כאשר לתמונה מוצמד רגש (כל אחד זוכר לפרטים כל תאונת דרכים שהייתה לו כי מדובר בתמונה ויזואלית שלוותה בפחד וחרדה עמוקים ולכן  מתקבעת בזיכרון לשנים ארוכות). הדרך לעורר רגש היא לדמיין דברים מגוחכים, לא חוקיים, אלימים, מופרכים, גרוטסקיים, מוגזמים – הבנתם את הנקודה.
• שיטת לוקי – זו שיטה עתיקה בת אלפי שנים, ובה מצמידים את מה שרוצים לזכור, לחדרים בבית שאנחנו מכירים היטב, תוך שימוש באסוציאציות חופשיות מגוחכות ומוגזמות. ( לסרטון על שיטה זו). אני משתמש בשיטה זו לזכור משימות יומיות ושבועיות. אני מצמיד תמונות דמיוניות שלהן לחפצים מוכרים בסלון.

אנחנו פשוט לא רגילים להתאמץ ולהפוך מספרים, אותיות או מילים לתמונות וגם לבנות סיפור מוקצן והזוי כדי שנזכור אותו יותר טוב, אבל אפשר להפוך את המחשבה שלנו לעשירה וגמישה ע”י תרגול יומיומי פשוט – להפוך רשימות לתמונות עם סיפור מופרך. למשל רשימת הקניות שלי: ביצים, טונה, פירורי לחם, חלב, עגבניות וסוללות. בדמיוני אני רואה דג טונה ענק מופעל על ידי סוללות. הוא מנסה לשחות בים של פירורי לחם וחלב. ביצים מושלכות עליו. גם עגבניות. הבנתם את הרעיון… אלא שלרוב נרתע מלזכור בצורה כזו. מה רע בלרשום את המצרכים על פתק נייר קטן וחינני? זה לא רע, אבל זה לא משפר את הזכרון. המצאת תמונות ואסוציאציות הופכת את הזכירה למשחק מעניין ומאתגר. זו הסיבה שאין לי עדיין יומן ותזכורות בנייד או פתקים עם משימות, ואני (כמעט) לא שוכח מצרכים במכולת.

לסיום, הנה דוגמה נחמדה שעשויה לשמש אתכם מדי פעם: דמיינו ויזואלית שאתם מתקרבים לכניסה לבית שלכם. את הדלת או השער מכסה שעון דיגיטלי ענק המראה את השעה 14:15 באור אדום ומהבהב. מופתעים, אתם נכנסים הביתה – מהתקרה משתלשל לו בלון ענק עם חוט, המזכיר את הספרה 9. החוט הארוך מהתקרה מגיע עד לגובה הראש שלכם ומחובר לרצפה עם צוואר של ברבור לבן שהופך לספרה 2.  לזכור – 9 מהתקרה, 2 מהרצפה. אתם נכנסים לסלון והפתעתכם רק גוברת כאשר אתם רואים שבסלון יש חתונה וחופה. מתחת לחופה עומד בן אדם מבוגר בן 65 שהולך להתחתן עם המאהבת שלו בת ה-35.

בעיניים עצומות תדמיינו עוד פעם את כל המסלול: הכניסה לבית והשעון הדיגיטלי שמראה 14:15, הבלון-9 הברבור-2 והחתונה בין בן 65 לבת 35. עכשיו בעיניים עצומות תגידו את המספר בקולם רם. 1415926535. אלו הן עשר הספרות אחרי הנקודה העשרונית של המספר הלא-רציונלי המפורסם שנקרא – פאי.

 אולי תצטרכו לחזור שוב על סדר התמונות ומשמעותן אבל בדרך כלל פעמיים שלוש ואתם זוכרים היטב את המספר. אם מחר תחזרו שוב על רצף התמונות והמספרים ויש סיכוי טוב שזה יקבע לכם את המספר בזיכרון לחודשים ארוכים.  פחות או יותר לכל החיים שלכם. כל ילדי כבר יודעים לדקלם את עשר הספרות האלה, ובפעם הבאה שתפגשו מתמטיקאי באירוע חברתי תוכלו גם להשוויץ בפניו שאתם יודעים 10 ספרות אחרי הנקודה של פאי. 3.1415926535. לא עניין של מה בכך.