השבוע, בחזרה מחופשת קיץ ארוכה ומאתגרת, כמה מחשבות, ברשותכם, על  מה שחשוב בגידול ילדים:

גם אצלי בבית יושבים ארבעה(!) ילדים מודרניים ( Y-ניקים כפי שהם מתוארים בחיבה על ידי הסוציולוגים), הטוענים, די בצדק, שאני אבא שלהם, על אף שכשאני מסתכל עליהם, על טירוף המסכים ושגעון המתוק שלהם, אני מתקשה לעיתים להאמין – אלה הילדים שלי?
כילד בשנות השישים חונכתי לפתוח כמעט כל משפט, לפני פניה למבוגר, במילה “סליחה” ולסיים במילה “תודה”.  הילדים המודרניים מתחילים כמעט כל משפט במילה “אני” משל היו הם מלכים קטנטנים ואנחנו עבדיהם הנרצעים ומסיימים אותו לרוב במילה “אוףףף..” .  במדיה ובתוכניות הייעוץ, מדברים רבות על הצבת גבולות (תוך שמירה על כבוד, כמובן), ועל טיפוח יחסים טובים עם הילד מתוך תפיסה של “הילד במרכז” (בראשי אני שומע את הורי נוחרים בבוז, וחוזרים להאזין למוזיקה קלאסית), ואני לא מזלזל כמובן בכל העצות האלה. מודה, גם אני, כמו כל הורה ממוצע מאמין שהוא זה שאחראי על ההצלחה של ילדיו או לחילופין מאשים את עצמו בכישלון שלהם. זוהי כמובן חשיבה נרציסטית ומגלומנית***, אך אם לרגע מניחים שכך הם הדברים, ניתן לבדוק את התוצאה – האם אנחנו עושים עבודה טובה בגידול ילדים? הסטטיסטיקה נראית עגומה – הנה כמה נתונים של הזמן האחרון:

• מספר הילדים עם הפרעות חרדה ודיכאון 10-20 אחוז. (1).
• אחוז הבנות עם הפרעות אכילה: 2 אחוז עם אנורקסיה ו-4 אחוז עם בולימיה. (2)
• אחוז הילדים עם הפרעות קשב וריכוז הנוטלים ריטלין עולה כל הזמן וכרגע הערכות זהירות מדברות על 10 אחוז.
• אחוז מהילדים נמצאה על הרצף האוטיסטי.
• בסקר שנערך לפני 10 שנים אחוז ההשמנה בגילאי 6-14 היה 7.5 . בסקר שנערך לפני ארבע שנים המספר כבר עלה ל-20 אחוז (3)
• אחוז הילדים הסובלים ממעי רגיש הוא כ-10 אחוז.(4)
• אחוז הילדים שסובלים מתופעות אלרגיות כמו דרמטיטיס, אסטמה, אלרגיות למזון ועוד הוא לפחות 20 אחוז.

גם מקומן של המחלות האוטואימוניות לא נפקד ושכיחותן עולה בצורה מתמדת:

• אחוז מהילדים חולה בצליאק.
• אחוז מהילדים יחלה בסוכרת סוג 1, קוליטיס, פסוריאזיס, טרשת נפוצה.

כאשר מחברים את האחוזים אנחנו מגיעים קרוב ל-80 אחוז (וזה מבלי שהבאנו בחשבון כאבי ראש כרוניים, בעיות אורטופדיות כרוניות וסרטן), ברור שלחלק מהילדים יש שני מצבים או יותר בו זמנית ולכן ההערכה היא שכיום כמעט שליש (!!!) וכנראה המספר האמיתי קרוב יותר ל-50 אחוז מהילדים לוקה במחלה כרונית כלשהי (5).
המספרים האלה מטרידים אותי מאוד. כאבא וכרופא. הנתונים מראים שהילדים שלנו לא מסתגלים לסביבה המודרנית עתירת המזון המעובד והמתוק, עתירת היושבנות, עתירת התרופות, עתירת המסכים, עתירת החיסונים, עתירת הרעלים הסביבתיים ועתירת הגירויים.
אהבה, חיבוק, מילה טובה, קבלה, תשומת לב, הצבת גבולות הם חלק ממערכת יחסים בריאה הן בין ילדים להורים והן בין גבר לאישה וגם בין חברים וגם בין אדם לחיית מחמד, והן כמובן רצויים ומומלצים. למערכות יחסים בריאות יש חשיבות ארוכת טווח בחיינו אך הן לא מגנות עלינו מפני מחלות. לכן תפקידנו הראשי כהורים, עוד לפני היחסים, הוא לדאוג לבריאות ילדנו.
אנחנו קובעים מה הם יאכלו (ג’אנק פוד למשל, כפי שעולה מהמחקר, משפיע לרעה על המצב הנפשי של הילדים) (6,7). אנחנו קובעים היכן יגורו (ילדים ליד כביש סואן סובלים יותר מאסטמה) (8)
אנחנו מווסתים את שעות השינה שלהם, חושפים אותם לרעלים שונים, מפגישים אותם עם מערכת בריאות שלה אצבע קלה מאד על ההדק במתן חיסונים ואנטיביוטיקה (בצדק מבחינתה). ואנחנו גם מוותרים על הצבת גבולות ועושים רציונליזציה ” זה לא כזה נורא” או ” כל עוד זה במידה, זה בסדר” ונמנעים מעימות עם הילד, כדי שחלילה לא יפגעו היחסים. נשארנו קרחים מכל הכיוונים. הילדים צודקים, הפכנו לעבדים.
התוצאות בשטח עגומות ומחייבות אותנו כהורים לשנס מותניים ולפעול בצורה החלטית, נחושה וחכמה למען ה- “גוף הבריא” של ילדנו. וכל אחד יודע מה ניתן לשפר – תזונה, תנועה, מסכים או יחסים – ומכאן תגיע גם “הנפש הבריאה” כדי להשלים את הביטוי הקלאסי “נפש בריאה בגוף בריא”-
“MENS SANA IN COROPORE SANO”   .
 
*** מבין כל ספרי ההורות והעזרה העצמית (אלפים, לא את כולם קראתי) יש ספר אחד, שאמנם שנוי במחלוקת, אך שאני מאוד אוהב. זהו הספר “מיתוס גידול הילדים” (עם עובד 2005) שכתבה ג’ודית ריץ’-האריס, פסיכולוגית אמריקאי שסקרה בצורה שיטתית וביקורתית את כל המחקר הפסיכולוגי והסוציולוגי שנערך על נושא גידול הילדים ומסקנתה: סגנון ההורות כלל לא משפיע על המבנה האישיותי והאינטליגנציה. ילדים שגדלים במשפחות לא נורמטיביות, נורמטיבים כמו כל ילד אחר. ועולה השאלה עד כמה אנחנו בכלל משפיעים על מי שהילדים גדלים להיות. אז האם פרויד וכל התרבות הפסיכולוגית ובעצם מה שכל הורה חושב הם טעות?
.
 

הטיפ השבועי

שני מחקרים חדשים צדו את עיני השבוע:
הראשון (1) (שוב) מלמד שצריכת קפה מקושרת לירידה כללית בתמותה ומצטרף לשורה מתארכת של מחקרים שמראים את הקשר ההפוך בין שתיית עד 4 כוסות קפה ביום לתמותה כללית, לתמותה ממחלות לב ולתמותה מסרטן. שתו את הקפה שלכם/ן בכיף, בלי רגשות אשם. מחקרים  אחרים(2) מצאו שלקפה יש יכולת לא רעה להגן על הכבד מפני הדרדרות לשחמת, והוא מומלץ במיוחד למטופלים הסובלים מכבד שומני, מהפטיטיס כרוני או מנטייה לאלכוהוליזם.
אני אוהב להפוך את כוס הקפה למעניינת יותר למשל ע”י הוספה של שמן קוקוס או קינמון, חוויאג’  או אבקת קולגן.
מהמחקר השני(3) למדתי שהגוף שלנו יודע לייצר, באמצעות חומצת השומן אומגה 3, אנדוקנבינואידים, שהן המולקולות הפעילות בצמח הקנביס. כפי שיודעים עשרות אלפי מטופלים בקנביס, לאנדוקנבינואידים השפעה מיטיבה על מערכת העצבים ועל מערכת החיסון. מי שעדיין אין  לו רישיון למריחואנה רפואית, יכול להגביר את צריכת האומגה 3 מהמזון וכך להנות בצורה חוקית ממולקולות שהגוף שלנו בעצמו מייצר.
חומצות השומן האנטי-דלקתיות מסוג אומגה 3 מצויות  בריכוז גבוה בדגים. תזכרו את המילה – SMASH – ראשי תיבות של סלמון, מקרל, אנשובי, סרדינים, הרינג. כולם דגים קטנים נטולי כספית עם ריכוז גבוה במיוחד של אומגה 3.