החדשות הרעות- הזמן טס, החדשות הטובות- אנחנו הטייסים

השבוע זכו בפרס נובל לרפואה שלושה מדענים על מחקרם בתחום השעונים הביולוגיים בעולם החי. המקצב הביולוגי היומי (CIRCADIAN RYTHM) או השעון הביולוגי הוא מונח המוכר למעטים בלבד. תנסו להיזכר האם הרופא שלכם או מישהו  אחר לצורך העניין הזכיר מונח זה אי–פעם.
כאשר אני אומר למטופלים לחקות בבוקר את פסל הספינקס המצרי (להיות עם כפות רגליים יחפות על האדמה ולהתבונן מזרחה ולראות את זריחת השמש) הם מסתכלים עלי טוב טוב לראות אם אני בעצם מתבדח איתם או שאני רציני. אני רציני ומאד.
קרני השמש של הבוקר המוקדם נבלעות בעיננו ופוגשות את הרישתית שלנו. בין מיליוני תאי הקנים והמדוכים (RODS AND CONS) ברישתית מסתתרים בסך הכל מספר אלפי תאים מיוחדים  המכילים חלבון בשם מלנופסין המגיב בעיקר לתדר של האור הכחול. גירוי תאים אלו הקורה לראשונה בבוקר כאשר הם פוגשים את אור השמש, מועבר לאזור פיצפון במח עם השם מרסק השיניים – הגרעין הסופרכיאזמטי (הגרעין ממוקם מעל הצטלבות עצבי הראיה). גרעין זה למרות גודלו הלא מרשים הוא השעון המרכזי של הגוף המדווח לשאר המח והגוף שיום חדש הגיע.  כאשר נעלמת השמש ואיתה האור הכחול יודע הגוף שהלילה הגיע. מאחר שהמערכת מופעלת על ידי אור כחול בעיקר הרי  שאור אדום וצהוב רך כמו של מדורה או נר לא משבשים כלל את ההפרדה בין יום ולילה. . הסינכרון והאיפוס היומי של השעון הביולוגי מתבצעים איפה, בעיקר על ידי האור הכחול.
כל התהליכים הביולוגיים בכל תא בגופנו הם מחזוריים  ורתומים  למחזור של יום ולילה, אך לא רק. (המחזור החודשי של האישה רתום למחזוריות הירח,  וגם מחזורי אכילה וצום משפיעים, כפי שנראה בהמשך, על השעון הביולוגי )
המדענים הנ”ל גילו שבנוסף לשעון המרכזי במח יש שעון בכל תא ותא בגופנו שגם הוא עוקב אחרי מחזוריות יומית של 24 שעות.
השעונים הללו בעצם קובעים את המחזוריות היומית  של כל תהליך תאי ולכן חשיבותם היא עצומה. יציאה מאיזון ומאיפוס של השעון הביולוגי מייד מתורגמת להרגשה כללית גרועה כמו שכולנו מרגישים בג’ט לג. אפילו הזזת השעון בשעה אחת  לשעון חורף או לשעון קיץ מלווה בעלייה של תחלואה לבבית(1).
לכל אחד מאיתנו יש מקצב ביולוגי אופייני מעט שונה מאחרים. כל אחד מאיתנו ביום חופשי לחלוטין, ילך באופן טבעי לישון בשעה מעט אחרת ויקום בשעה מיוחדת לו. לצערי יש בחברה שלנו דיקטטורת שינה ועבודה. בתי הספר ומקומות העבודה הם בד”כ לא גמישים ומתחילים בשעה מוקדמת  בבוקר שלא מתאימה לשעון הביולוגי של חלק מהאנשים.
תומס אדיסון המציא את נורת החשמל, ניקולה טסלה המציא את זרם החילופין של החשמל. מאה שנה פלוס אחריהם והעולם שלנו מלא בחשמל הזורם למנורות ולמסכים ומאיר אותם באור נגוהות. עקב כך רובנו לא פוגשים את השמש בבוקר אלא אור מלאכותי שהוא בד”כ חלש מדי מכדי להפעיל את הפוטורצפטורים עם המלנופסין, ובנוסף אנחנו ממשיכים לגרות עם אור כחול את הרישתית לאחר רדת השמש. חלק ניכר מבני האדם היום חיים כמו אסטרונאוטים בתחנת חלל. מוקפים בטכנולוגיה ומנותקים לחלוטין מהמחזורים הטבעיים של אור ולילה ומנותקים מהאדמה עם השדה האלקטרומגנטי שלה.
זה יוצר אצל כולנו, ללא יוצא מהכלל, שיבוש כלשהו של השעון הביולוגי. אנחנו נרגיש את זה כפגיעה באיכות השינה, כפגיעה במצב הרוח שלנו, נהייה עייפים ואנחנו נרגיש את זה במחלות ובסימפטומים רבים ומשונים שאנחנו בכלל לא נקשר לשעון הביולוגי.
לדוגמא- טרשת נפוצה שהיא מחלה אוטואימונית מובהקת (מחלה שמתאפיינת על ידי כך שמערכת החיסון תוקפת את הגוף עצמו) עולה בשכיחותה ככל שמצפינים מקו המשווה לכיוון הקוטב הצפוני(2). בקנדה למשל יש את שיעור הטרשת הגבוה בעולם. חיים בתרבות מודרנית עתירת אור מלאכותי ועם אור שמש חלש במהלך חורפים ארוכים וחשוכים היא מתכון בדוק לבילבול וחוסר סינכרון של תהליכים פיזיולוגים רבים.
סינכרון ואיפוס השעון הביולוגי הם חשובים לאין שיעור יותר מתזונה מוקפדת, פעילות גופנית, תוספי מזון, מעקבים רפואיים ומה לא.
אז מה עושים?

• בבוקר עם הקימה יוצאים לשמש ישירה ככל האפשר ללא תיווך של חלונות או משקפיים ובולעים במשך מספר דקות אור שמש ישיר. רצוי לחלקיקי שניה ממש להסתכל על השמש או לתת לה לחדור לעין. אני נוהג בזמן זה לקרוא עיתון ולשתות קפה.
• במהלך היום לנסות לאכול עד כמה שאפשר עוד אור שמש עם העיניים (ישירות, ללא חציצה של משקפיים מכל סוג) . זה מאד יעזור לאיכות השינה בלילה.
• בלילה לצמצם למינימום חשיפה למסכים ולהתקין בכל מסכי הבית ובפלאפון תוכנות של אור רך המסננות אור כחול כמו F.LUX
• לעולם, לעולם, לא להירדם מול הטלויזיה ולהעיף לאלתר מחדר השינה את הטלויזיה.
• להחשיך לחלוטין את חדר השינה או לישון עם מסיכה לעיניים.

הטיפ השבועי

 
אחד מחוקרי המקצב הביולוגי המובילים בעולם הוא הודי (עם מבטא מאתגר במיוחד) בשם ד”ר סצ’ין פנדה. הוא חוקר במיוחד את השפעת התזמון של האוכל על הבריאות שלנו (3) והוא מראה באותות ובמופתים במודלים עכבריים שונים ומשונים עד כמה חשוב לא לאכול בשעות החשיכה ואיך בנוסף לאור גם זמני האכילה קוצבים תהליכים ביולוגיים רבים. הוא מסביר עד כמה חשוב ליצור חלון של כ-12 שעות לפחות בו אנחנו לא אוכלים כלל.  גם מחקרים בבני אדם מראים שתיזמון האכילה חשוב לא פחות מהרכב האכילה. תיזמון נכון של אכילה יכול לפצות במידת מה לפי ד”ר פנדה על מזון לא בריא למשל.
ההמלצה הגורפת היא לא לאכול בשעות החשיכה. ולא לאכול לפחות 12 שעות בין הארוחה האחרונה של היום לארוחה הראשונה של מחר. אני מתקשה עד מאד בקיום המלצה זו ומנסה לעמוד בקושי במשימה של לא לאכול 2-3 שעות לפני השינה. המקצב הנכון הוא בד”כ לאכול  ארוחת בוקר ואחר כך ארוחת צהריים מאוחרת (בין 16-18) ואחר כך לא לאכול עד הבוקר שלמחרת.
בתיאבון.