איירון-מן

“התיאוריה שלי לגבי אבולוציה היא, שדרווין היה מאומץ” (סטיבן רייט)

ברזל

ברזל הוא המינרל היחיד שזכה, ללא פחות, משני גיבורי-על. הראשון הוא “איירון-מן”, המיליארדר האקסצנטרי שמגלם רוברט דאוני והשני הוא המוטנט “מגנטו” מ – X MEN, ששולט מרחוק על כל דבר המכיל ברזל. מעניין, כי למרות שיש מינרלים רבים וחשובים אחרים, לא נראה שנפגוש, בעתיד הנראה לעין, את קלציום-מן, או את איש האשלגן. משחק אסוציאציות קצר יעלה כי אנו מייחסים לברזל סגולות כמעט מיתיות של חוזק ועוצמה, אך זהו לא מיתוס. מבחינה מטבולית, ברזל הוא אכן המינרל החשוב ביותר בגוף.

בגוף יש בכל רגע נתון כ-4 גרם ברזל והוא ממלא תפקיד קריטי במשק האנרגיה של הגוף. ראשית, הוא נמצא בלב טבעת הפורפירין, הבונה את ההמוגלובין שלנו ותפקידו שם הוא לתפוס אטום חמצן ולהעביר אותו מהריאות לשאר הגוף. בנוסף הברזל הוא מרכיב חשוב בחלבונים הבונים את שרשרת החימצון במיטוכונדריות שלנו, אותן אברונים תוך תאיים שמפיקים לנו אנרגיה.

בדיקת דם בודקת את רמתו של הברזל וכן את רמת הפריטין – שהוא חלבון המיוצר בכבד ותפקידו לאגור ברזל.

מחסור בברזל יכול להיגרם מאובדן דם במהלך הווסת, או מדימום (במערכת העיכול למשל), או מחוסר ספיגה שלו, אם עקב תזונה לקויה ואם עקב מחלה של המעי כמו צליאק. מחסור בברזל יכול לגרום לאנמיה, שאותה נרגיש כחולשה ועייפות, חיוורון, קושי להתרכז ועוד. בבדיקת הדם נראה המוגלובין נמוך וכדוריות דם קטנות מדי וחיוורות. האדם הממוצע וגם רוב הרופאים, התזונאים והנטורופתים, מניחים שברזל הוא מצוין וכמה שיותר יותר טוב. האמת היא הרבה יותר מורכבת ומעניינת והיא לוקחת אותנו למסע לאורכה ולרוחבה של האבולוציה.

בני האדם, מסתבר, אינם היחידים שחייבים ברזל כדי לנשום ולחיות, כמעט כל יצור חי צריך את הברזל בדיוק לאותן מטרות. גם החיידקים והפרזיטים. עבורם, הדם שלנו הוא מכרה זהב של ברזל. גם תאי סרטן, למשל, הם זוללי ברזל ידועים. מערכת החיסון שלנו מודעת לבעיה הזו ולכן, לצורך הגנה על הגוף, בכל פתח אפשרי שממנו יכולים לחדור חיידקים וטפילים פנימה (פה, אף, עיניים, אוזניים, אברי מין), מפטרלים חלבונים מיוחדים שתפקידם לקשור ו”לנעול” את הברזל כדי שלא יהיה זמין לאורחים לא קרואים. רוק, ליחה ודמעות, עשירים בחלבונים אלו. אחד החלבונים האלו נקרא לקטופרין. חלב אם ובמיוחד קולוסטרום מכילים רמות גבוהות מאד של חלבון זה שמשמש כסוג של אנטיביוטיקה, בגלל שהוא מונע ברזל חיוני מחיידקים ופרזיטים. בזמן זיהום רציני יותר, מערכת החיסון “נועלת” את הברזל של הגוף כמנגנון הגנה. מנגנון זה מהווה, אולי, הסבר להצלחתם המסוימת של טיפולים ביזאריים מההיסטוריה הרפואית – הקזת דם (שמורידה מיידית את רמת הברזל) ומריחה של חלבון ביצה על פצעים (חלבון ביצה עשיר ב-אובופרין, חלבון קושר ברזל שתפקידו להגן על האפרוח הקטן שגדל לו בפנים).

השנים הם 1347-1351 באירופה. מגיפת “המוות השחור” מתפרצת ובתוך חמש שנים תמחק כשליש מאוכלוסיית היבשת (20-25 מיליון אנשים). הסיבה למגיפה היתה חיידק שדוגר בחולדות ומועבר במגע ישיר או בעקיצת פשפש.  בתוך מספר ימים, מתנפחות בלוטות הלימפה, חום הגוף עולה, החולה סובל מהתכווצויות, מהקאת דם ומנמק אברים. המוות הוא השלב הבא. אלא שמסתבר, שהמגיפה לא קטלה ללא אבחנה. האוכלוסייה שהיתה בסיכון הגבוה ביותר היו דווקא בגירים בריאים. נשים, זקנים, ילדים ויהודים***. החלשים לכאורה, נפגעו פחות. התברר שהחיידק הקטלני התרבה וחיסל חבר’ה עם רמות גבוהות של ברזל.

*** שבוע הפסח כולל ניקיון קפדני של  הבית מחמץ. ובדיוק כפי שהגוף “נועל” את הברזל בפני הפולשים הרעבים כך ביעור החמץ תורם להרחקת החולדות החמודות, שנושאות את חיידק המוות השחור. יתכן כי בשל כך היו קהילות יהודיות מוגנות במידת מה מהמגיפה.

המגפה השחורה מסבירה לנו באופן עקיף למה לפעמים עדיף להיות קצת חולה וחי לעומת מאד בריא ומת.

מחלת ההמוכרומטוזיס – “דווקא החלשים שורדים”

המוכרומטוזיס היא מחלה גנטית בה הגוף אוגר ברזל באברים שונים. לאורך השנים, בגלל עודף הברזל, תפקוד האברים נפגע ויכול להיכשל כליל ואף להביא למוות בעשור החמישי – שישי. מסתבר, שהמוטציה הגורמת למחלה, שכיחה מאד בקרב יוצאי צפון אירופה (למזלנו, המחלה עוברת מדור לדור בצורה רצסיבית, כלומר צריך גן עם מוטציה גם מאמא וגם מאבא). בהמוכרומטוזיס, הגוף נועל עודף ברזל באברים מסוימים, אך באברים אחרים יש דווקא מיעוט ברזל. איבר כזה הוא תא חשוב של מערכת החיסון הנקרא מקרופאג. המקרופאג זולל חיידקים וטפילים והוא קו הגנה ראשון נגדם. מקרופאג ללא ברזל הוא חדשות רעות מאד מבחינתם של החיידקים והטפילים, כי הוא שולל מהם את מה שהם באו לגזול.

האם יתכן שאנשים עם המוכרומטוזיס בצפון אירופה של המאה ה- 14, היו עמידים יותר למוות השחור? המחקר מלמד שבהחלט יתכן שכך פעלה האבולוציה (לפי החוקר, הישראלי לשעבר, ד”ר שרון מועלם שבעצמו חולה בהמוכרומטוזיס, בספרו המצוין – “דווקא החלשים שורדים” מ-2009). עמידות בפני המוות השחור עכשיו, עדיפה על מוות מעודף ברזל בעוד 20-30 שנה. גלי מגפות המשיכו לתקוף את אירופה עד המאה התשע עשרה, אך אף אחד לא היה חמור כמו המגיפה השחורה. חלק גדול מהאוכולוסיה היה מוגן על ידי הגנים של המוכרומטוזיס. אגירת הברזל
החזקה של נושאי גן ההמוכרומטוזיס כנראה גם עזרה לאנשים לשרוד בתקופות של מחסור בברזל מהתזונה. כך אנחנו רואים שגן שיכול להרוג אותנו בטווח הרחוק מציל אותנו בטווח הקצר והופך להיות מאד שכיח באוכלוסייה. (למאמר מפורט לגיקים של ביולוגיה)

המלצות לצריכת ברזל

• כל עוד אין סימפטומים המלווים בערכי ברזל נמוך ואנמיה אין כל צורך ואפילו מומלץ לא לקחת שום תוסף ברזל. ברזל מופיע במולטיוויטמינים רבים וכדאי להתייעץ ולהבין אם באמת יש מחסור או נטייה למחסור. אם רמות הברזל, הפריטין וההמוגלובין תקינים, לא מומלץ לצרוך ברזל בתוסף.
• במצבי אנמיה מחוסר ברזל – נטילת ברזל כתוסף מומלצת לזמן מוגבל בלבד (מספר חודשים), ותהיה עדיפות לברזל ממזון.
• בכל חשש מזיהום בגוף (עליית חום הגוף למשל) יש להפסיק מיד את נטילת הברזל. רצוי גם להימנע ממזונות עתירי ברזל כמו כבד למשל.
• חלב מונע את ספיגת הברזל בגלל הלקטופרין, לכן יש להפריד בין נטילת תוסף/מזון ברזל לבין צריכת מוצרי חלב.
• המחקר מראה שתרומות דם תכופות מגנות בפני מחלות לב (2,3). אם אתם מתאימים לתרום דם עשו זאת מדי פעם.