“אחד בשביל כולם, וכולם בשביל אחד” (אלכסנדר דיומא האב)

מה לאכול?
לעיתים קרובות מגיעים אלי מטופלים, מצוידים במודעות מסוימת, ובלא מעט ידע ומידע שאספו בדרכם אלי, ושואלים אותי את שאלת המיליון – אז מה לאכול?
השאלה הזו מזכירה לי את סבתי הרומניה לוצ’יה, עליה השלום, אישה יקרה, וטבחית מיומנת. של מאכלים רומניים, כמובן.  צ’ורבה, ממליגה, וינאטה (מחית חצילים) עם בצל קצוץ ועוד מטעמים מעוררי תיאבון וזכרונות. ולמרות שהיתה בשלנית בחסד, היו על שולחנה תמיד, אבל תמיד, אותם מאכלים. ותשובתה לשאלה מה יש לאכול, היתה תמיד “תאכל את מה שיש!”. אני מאמין שהיא לא היתה שונה בהרבה מהסבתא המרוקאית עם החריימה והקוסקוס, או מהסבתא היפנית המגישה דגים נאים ואצות, שסבתא לוציה היתה ודאי חושבת שהן לכלוך, ומטאטאת את הצלחת לפח (סביר שהממליגה היתה זוכה לטיפול דומה ביפן).
עד ממש לא מזמן, אנשים פשוט אכלו את “מה שיש”, את האוכל המקומי, המורכב מחומרי הגלם הקיימים, המסורתי. ולא התלוננו. ובטח לא הטריחו עצמם בשאלות של תזונה. דור הנכדים, אנחנו, כבר בעידן אחר לגמרי. זהו העידן הגלובלי. יש הכל, מכל מקום בעולם ובכל עונה, בחנות הטבע המקומית או בהזמנה און ליין עד הבית. שיטות תזונה, ספרים וטרנדים מציפים את הרשת ואת התודעה. צמחונות, טבעונות, פליאו, קטוגני,DASH DIET, “מרוב עצים לא רואים את היער”. אין מזון, צמח, תבלין, מכל ארץ ומכל תרבות, שלא נמצא במרחק נגיעה. ההיצע זמין וגם המידע זמין. אולי זמין מידי, מציף ומבלבל לא מעט. האפשרויות לבנות תזונה בריאה הן אינסופיות, לעתים גם יקרות, וכולנו הולכים בהן לא פעם לאיבוד.
התמדה
כדי שבאמת נמצה את כל הטוב שיש למזון להציע צריך לייסד עם המזון מערכת יחסים ארוכת טווח. סטוץ של שבוע-שבועיים, חודש חודשיים, עם שיטה או דיאטה שלא מחזיקה מעמד, לא שווה את הטרחה. לכן התנאי הראשון,  הוא התמדה. בכל דיאטה או בחירה תזונתית הקפידו לבחור מספר מזונות נוטפי בריאות ש”באים לכם טוב” ולאכול אותם קבוע, לפחות מספר פעמים בשבוע, כל שבוע, כל השנה. הבחירה צריכה לקחת בחשבון שיש מזונות שהם סופר בריאים, ומכונים בשם המסחרי “סופר-פודס”, שקשה לאכול אותם קבוע. אם בגלל חוסר הזמינות (פולן דבורים אורגני), הטעם המזעזע שלהם (נבט חיטה, אלוורה), המחיר הסופר יקר שלהם (פטריות רפואיות) וכן הלאה.
לכן עקרון העל של כל בחירה תזונתית צריכה להיות האפשרות להתמדה. להשתדל לאכול כמה שיותר מזונות, שהם ממש בריאים, קבוע בתפריט. אני לא בטוח שיש לי תשובה חד משמעית לשאלת המיליון, איזו תזונה הכי טובה, אבל התנאי הזה של התמדה הוא עקרון על.
שלושת המוסקטרים
לי יש שלושה מזונות שאני מקפיד לשלב קבוע בתפריט השבועי. קל להשיג אותם, הם זמינים, ואני מכנה אותם “שלושת המוסקטרים” שלי. אחד בשביל כולם, כולם בשביל אחד.
ארמיס – נבטי ברוקולי
נבטי הברוקולי מייצגים את משפחת המצליבים המפורסמת (כרובית, כרוב, כרוב ניצנים, גרגר נחלים, קייל וגם וואסבי). בנבטי הברוקולי מסתתר כימיקל בעל כוחות – על (או בקיצור, כימיק – על). זהו הסולפורפן. אתם מוזמנים לצפות בשיר הלל מדעי לסגולותיה של מולקולה זאת, מפיה של ד”ר רונדה פטריק, ששייכת לסוג המדענים שמדברים ממש מהר ואף פעם לא מעגלים מספרים (אחד עשר אחוז זה אחד עשר אחוז).
במחקר שפורסם ב-2012 (1), נבדקו 50 אנשים בריאים, במחוז עם זיהום האוויר הגבוה ביותר, בסין. שתיית מיץ עם כ-30 מ”ג סולפורפן (כמות השווה לאכילת כ-90 גרם של נבטי ברוקולי) הביאה לעליה ניכרת בהפרשת מזהמי האוויר דרך השתן. יכולת זו של הסולפרפן, היא יקרה מפז, בחיים עתירי הזיהום הסביבתי בהם אנו חיים היום.
נבטי הברוקולי מכילים את הריכוז הגבוה ביותר של סולפורפן, מבין המצליבים. במשך שנים נהגתי להנביט בעצמי ולאכול אותם ישר מהמנבטה. בשנים האחרונות תש כוח ההנבטה שלי, לאחר שנבטוטים אנושיים הצטרפו למשפחה, ולכן אני קונה אצל הירקן נבטי ברוקולי וזורק את תכולת הקופסא, לקערת הסלט. (רחרחו את הנבטים לפני הקניה, לעיתים הסחורה מתיישנת ונרקבת). אני אוהב להוסיף גם גרגר נחלים ואורוגולה, גם הם ממשפחת המצליבים, וכך 3-4 פעמים בשבוע אני “מחמש” את גופי במזון אנטי סרטני, אנטי דלקתי, אנטי רעלני, אנטי דכאוני, מהמשובחים ביותר. אגב, גם שאר החברים במשפחת המצליבים טובים ומומלצים, אלא שלרוב דורשים בישול, ומסורבלים להכנה יומיומית.
למי שלא מתחבר לנבטי ברוקולי – ניתן להשיג תוסף של תמצית ברוקולי או של סולפורפן נקי.
אתוס – קקאו
הקקאו, המוסקטר השני שלי, מגיע, במקור, מהיערות הטרופיים של דרום אמריקה. די להעיף מבט בשם הלטיני המדעי של הקקאו- THEOBROMA CACAO, כדי להבין עם איזה מוסקטר יש לנו עסק.            THEO- משמעותו אלוהים או אל ו- BROMA משמעותו אוכל. אוכל האלים, לא פחות ולא יותר.
פולי הקקאו, הנמצאים בתוך פרי הקקאו, הם מהמקורות העשירים ביותר בטבע, למינרלים ונוגדי חמצון. אך הקסם האמיתי של הקקאו טמון במספר “כימיק-על”ים ייחודיים, המגיעים למוח שלנו ולוחשים לו – “העולם יפה, תשמח”. הראשון, נקרא אננדמיד (ANANDAMIDE). זהו נוירוטרנסימטור שאנחנו מייצרים בגופנו, השייך למערכת האנדוקנבינואידית (במילים אחרות – בשוקולד יש קנביס, גם אם בכמויות קטנטנות). האננדמיד גורם לנו להרגיש בהיי ואחראי לתחושה הנעימה אחרי פעילות גופנית עצימה- מה שנקרא- RUNNER’S HIGH.
ה”כימיק-על” השני נקרא פנילאתילאמין והוא (ודומיו) מיוצר בגוף כאשר אנחנו מתאהבים ואז אנחנו לא רק שמחים ומאושרים, אנחנו גם אוכלים פחות (2).
ואם לא די בכך, הקקאו נחקר רבות, ובייחוד נחקרה השפעתו המיטיבה על מערכת הלב וכלי הדם.
הכימאי השוויצרי הנרי נסטלה (כיום תאגיד המזון הגדול ביותר בעולם) המציא במאה התשע עשרה את אבקת החלב, וב-1879 הגיח לעולם הפגז הקלורי, הנקרא, שוקולד חלב. תהליכי העיבוד שעובר הקקאו והחומרים המוספים לו (כמו טונות של סוכר) הופכים את השוקולד למזון האולטימטיבי לקבלת מצב רוח טוב במידי, אך למצב רוח פחות טוב כשעולים על המשקל אחר כך. תהליך העיבוד הארוך, כמו של כל מזון תעשייתי, גורם לירידה בכמות ואיכות מרכיבי התזונה הטובים שלו לכן מומלץ לצרוך את הקקאו קרוב ככל היותר למצבו המקורי המריר – פול הקקאו או קקאו נא (RAW).
מאחר שהזמינות וקלות ההכנה היא ערך עליון, אני משתמש, יום יום, באבקת קקאו להכנת שוקו. לעצמי. מדי פעם אני מכין שוקולד ביתי (קלי קלות ממש – מערבבים עם מוט בלנדר: חמאת אגוזים, שברי שקדים, שמן קוקוס, חמאת קוקוס, אבקת קקאו, חמאת קקאו ותותי גוג’י או אוכמניות, מוזגים את העיסה למתקן של קוביות קרח ולמקפיא). אפשר גם להכין שוקולד בצורה המסורתית יותר שלו (ראו סרטון). מדי פעם אזמין מחו”ל אבקת קקאו מיוחדת (בחודשים האחרונים אני שותה את זו)
פורתוס – תותי גוג’י
המוסקטר השלישי שלי, פורתוס, הם תותי הגוג’י, שהם אורחי כבוד, בשתי כוסות תה, לכל הפחות, שאני שותה במהלך היום.
תותי-יער אלו נראים כצימוקים אדומים וניתן להשיג אותם בכל חנות טבע וגם סתם בסופר והם מהווים תוספת נפלאה לכל תה. זה לא כ”כ מוזר כמו שזה נשמע, הם מתרככים בתה והופכים לנשנוש נחמד. תנסו. אפשר להוסיף תותי גוג’י ליוגורט, לסלט לשייקים ולדייסות. הילדים שלי אוכלים אותם כמו צימוקים.
תות הגוג’י עשיר, יותר מכל ירק ופרי אחר (כולל אוכמניות כחולות), במינרלים ונוגדי חמצון, במיוחד זאקסנטין ולוטאין, התומכים בבריאות העין ומונעים ניוון רשתית. זהו הצמח היחיד המכיל את כל חומצות האמינו ההכרחיות (מה שנקרא, חלבון מלא) והקסם שלו נמצא בתרכובות מיוחדות הנקראות פולי-סכרידים (רב-סוכרים). תרכובות אלו לוחשות, לחלבון קריטי במטבוליזם שלנו, הנקרא 2NRF , להכנס לפעולה ולהגביר את הפעולה האנטי-דלקתית של הגוף (3,4).
הגוג’י צומח, במלוא עצמתו, למרגלות ההימלאיה ונחשב ברפואה הסינית, לאחד מצמחי המרפא העוצמתיים ביותר עם השפעה מיוחדת על אריכות ימים בריאה (5,6). כמו כן יש לצריכה קבועה של תותי גוג’י השפעה מעוררת מינית. באחד הספרים על צמחי מרפא סיניים מצאתי את המשפט הבא: “הנוסע אלף ק”מ מביתו ומאשתו אל לו לאכול תותי גוג’י”.
תותי הגוג’י, הם, כאמור, מקור מצויין לחלבון, ויטמינים, מינרלים ונוגדי חימצון אך את הפוליסכרידים הנחשקים נמצא בעיקר בתותי גוג’י שגדלו באזור ההימליה – ניתן להזמין אותם און ליין. לצערי, אין לי אחוזים.